עמרם נ' ריקונספט - צימר באהבה בע"מ ואח'

פסק דין

רקע כללי:

התובעת עוסקת במתן שירותי עיסוי ללקוחות במהלך שהותם בחופשה בצימרים. בתאריך 14.9.08 התקשרה התובעת עם הנתבעת 1 (להלן גם:"הנתבעת"), חברה העוסקת בפרסום באינטרנט, בהסכם למתן שירותי פרסום כאמור. בהסכם, התחייבה הנתבעת לפרסם את עסקה של התובעת, בשם "נקודת ההשקה", במספר אתרי אינטרנט העוסקים בפרסום צימרים, לתקופה של שנה. בתאריך 2.9.09 נחתם הסכם לשנה נוספת.

הנתבעים 2-3 עוסקים אף הם, באמצעות עסק משותף, במתן שירותי עיסוי. במהלך שנת 2010 פנו אל התובעת, דרך חבר משותף, וביקשו להתייעץ איתה ביחס לכוונתם לפתוח מכון ספא בקריות. התובעת המליצה להם לעשות כמוה, ולהעניק שירותי עיסוי בצימרים, ואף הפנתה אותם אל הנתבעת 1 עליה המליצה לצורך מתן שירותי פרסום.

בתאריך 10.11.10 יצאה התובעת לחופשת לידה, ובמשך תקופה של מספר חודשים לא עבדה. לטענת התובעת, לאחר חזרתה לעבודה, ערכה חיפוש במנוע החיפוש google על מנת לבדוק היכן ממוקם הפרסום של העסק שלה, ונדהמה לגלות כי הנתבעים עשו שימוש שלא כדין בדף הפרסום שלה באינטרנט.

לטענת התובעת, הנתבעת פרסמה את עסקם המתחרה של הנתבעים 2-3, תוך שימוש בטקסט שהיא עצמה כתבה, תוך ציון שמות הטיפולים ותיאורם, שהם פרי יצירתה. כמו כן, עשו הנתבעים שימוש בשמות הצימרים שעימם עבדה, שהם לקוחותיה, כל זאת ללא ידיעתה.

בנוסף, עשו הנתבעים שימוש ב"ספר האורחים" של התובעת, שהינו למעשה חוות דעת של לקוחותיה, אשר כתבו את התרשמותם מהטיפולים שהעניקה להם. חוות הדעת פורסמו בעמוד הפרסום של עסקם של הנתבעים, באופן מטעה, כאילו מדובר בהמלצות וחוות דעת שניתנו על עבודת הנתבעים 2 ו- 3.

לטענת התובעת, נעשה הפרסום בניגוד לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט – 1999 (להלן:"חוק עוולות מסחריות") ותוך פגיעה בפרטיותה. לטענתה, גרם לה הפרסום המטעה לאובדן לקוחות ורווחים.

בנוסף, טוענת התובעת כי שמות הטיפולים ותיאוריהם הינם פרי יצירתה הייחודית, וכי התוכן שהעבירה לנתבעת לשם פרסום באתר, מוגן על פי חוק זכויות יוצרים תשס"ח – 2007. עוד טוענת התובעת כי קמה לה עילת תביעה נגד הנתבעים אף מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

לטענת הנתבעת 1, המניע להגשת התביעה הינו קיומו של חוב בסך 2,796 ₪ שחבה לה התובעת בגין הסכם הפרסום, לאחר שמספר שיקים דחויים שמסרה לה חוללו.

לגופו של עניין, טוענת הנתבעת כי התכנים שנכתבו בדף הפרסום של התובעת לא היו פרי יצירתה, אלא נכתבו על ידי עובדת הנתבעת, וכי ממילא אין המדובר בתוכן המקים זכות יוצרים. בנוסף נטען, כי דף הפרסום אליו הפנתה התובעת, הינו דף ארכיוני, שאין למשתמש באתר כל דרך להגיע אליו, ולפיכך לא נגרם לתובעת כל נזק.

הנתבעים 2 ו- 3, טוענים להגנתם, כי לא בקשו מהנתבע להשתמש בתוכן שמקורו בתובעת, וכאשר גילו בדרך מקרה, כי ספר האורחים של התובעת מופיע בדף הפרסום שלהם, כחודשיים לאחר תחילת הפרסום, פנו מיד אל הנתבעת 1 וביקשו להסירו.

דיון:

אדון תחילה בטענת הנתבעת לפיה, מאחר שהפרסומים שהתובעת הציגה הינם דפי ארכיון, אין כל דרך להגיע אליהם. אקדים ואומר, כי הטענה התבררה כלא נכונה.

לשם הוכחת טענותיה, צירפה התובעת לתצהירה תדפיסים מדפי הפרסום של הנתבעים 2 ו- 3 שהכינה עבורה הנתבעת 1.

אין חולק, כי התדפיסים שסומנו ת/10 – ת/12 הודפסו מתוך אתר בשם "צימר R" וכי מדובר בדף פרסום המכיל את פרטי העסק של הנתבעים 2-3. התדפיסים המסומנים ת/5-ת/7 הם תדפיסים של דפי הפרסום שערכה הנתבעת 1 עבור התובעת בעבר, ופורסמו באתר "צימר בשבילי".

עיון במוצגים הנ"ל, מלמד כי חלקים ממנו זהים לחלוטין, ובכלל זה תיאורי הטיפולים ושמות הלקוחות. כך למשל נרשם בדף הפרסום של הנתבעים 2-3 (ת/11):

"בין לקוחותינו: אוטופיה, עין התכלת, אחוזת פעמונים, שדרת האקליפטוס, המורד ההר, וילה ג'ו, ניר בגליל, מפרץ האהבה, אצל ירדנה."

מלל זהה לחלוטין, מופיע בתדפיס ת/7 שהינו דף הפרסום של התובעת.

הנתבע 2, אישר בחקירתו את הדברים, באומרו כי כל הצימרים המפורטים בתדפיס ת/11 לא היו לקוחותיהם של הנתבעים 2 ו- 3, והוסיף: "זה לא מלל שלי, זה מלל של התובעת" (ראו בעמוד 33 לפרוטוקול שורות 10-14).